יום שישי, 13 בפברואר 2009

להתראות בעוד שנתיים ואלף הרוגים










ביבי? מדובר באותו הגבר בשינוי הסבר. לבני? אותה הגברת בשינוי כוורת צילום : צלמי רויטרס

הבחירות הפעם אינן גורליות מכל קודמותיהן. ישראל תמיד ניצבה בפני אתגרים קשים ומכריעים כי היא מדינה בהתהוות בין היתר. רן אדליסט טוען שקטנות המנהיגים הפוליטיים המתמודדים לכנסת ה- 18 הפכה את הבחירות הללו לספין מושחת אחד גדול. ישנה הכרעה אחת המעיבה על המשך דרכה של ישראל – חלוקת הארץ לשני העמים היושבים בה. המנהיגים מתחמקים ממנה
מספרים לנו שהבחירות הללו הן "גורליות". הגורליות הזו היא הבדיחה הקבועה שלפני כל בחירות והיא תמיד על חשבוננו. אין שום דבר גורלי בבחירות שתוצאותיהן ידועות מראש. כל ההפתעות לכאורה הן בדמיונם של העסקנים והעיתונאים מחפשי הדרמה בגרוש. אין כל הפתעה בבחירות שסדר היום המכתיב אותן מנוהל בידי הערבים ותוצאותיהן, כפי שניתן לראות הן ברורות למדי. סאדאת עשה זאת מאז עד 1967 עד 1977, אחריו עראפת, נאסראללה, ואת סדר היום של בחירות 2009 הכתיבה תנועת חמאס באמצעות טפטוף מבוקר של רקטות על צפון הנגב.


מחר נקבל כנסת חדשה מהניילונים שתמשיך להצדיק את קיומה וקיומנו על ערך המלחמה הקדוש צילום : רויטרס עד שאנחנו לא ניטול את גורלנו לידינו ונכתיב את סדר היום על פי האינטרס האמיתי שלנו ימשיך הצד הערבי להכתיב את תוצאות הבחירות ואת המשך ההידרדרות. המצב הזה אגב משחק לידי אלו שרוצים בהמשך המצב הקיים, שהוא חיכוך קבוע ואלים תוך המשך המדיניות הנוכחית. בינתיים, עד שזה יקרה, אנחנו נידונים לחיות בשקר שמנפקות המפלגות הגדולות. לא צריך לבדוק בציציות או במצעים ולהשוותם עם המציאות כדי להבין את גודל השקר, די להעיף מבט במתמודדים עצמם. ביבי? מדובר באותו הגבר בשינוי הסבר. לבני? אותה הגברת בשינוי כוורת (פעם עם שרון, הפעם עם מופז) ליברמן הוא ליברמן מה יש לדבר, וברק כמוצר של המלחמה האחרונה עשה את הבלתי יאמן, הרים את מפלגת העבודה משפל חסר תקדים לסתם תבוסה – הכול קוסמטיקה, וסידור עבודה של קבלני קולות (ביניהם הרב עובדיה) וחכ"ים. רובם ככולם היו אלו במפלגות של אלו ושירתו בממשלות משותפות. אין כל ספק שבתנודה פוליטית כזו או אחרת יעברו חכ"ים מימין (ליכוד? ליברמן ?) לשמאל (העבודה? קדימה?) ומשמאל לימין ומרביתם כבר עשו את הדרך הזו יותר מפעם אחת. מדובר בחבורה צינית שהתנחלה במרכזי ההשפעה הלגיטימיים והמוכרים ומשם הם מנהלים את חייהם ואת חיינו על פי ההחלטות המתקבלות בסיר הלחץ המבעבע של הפלסטינים, כאשר התרומה שלנו היא הידוק המכסה.

עד שאנחנו לא ניטול את גורלנו לידינו ונכתיב את סדר היום על פי האינטרס האמיתי שלנו ימשיך הצד הערבי להכתיב את תוצאות הבחירות ואת המשך ההידרדרות. בינתיים אנחנו נידונים לחיות בשקר שמנפקות המפלגות הגדולות
השקר הגדול ביותר הוא כמובן העלמת הצורך בהתמודדות מול המתנחלים מבית על קביעת גבולות המדינה במקביל להתמודדות עם הפלסטינים. נכון שההתמודדות הזו אמורה לקרוע את החברה הישראלית ולחצות את הצבא, אבל היא היא ההתמודדות האמיתית שתכריע באמת את גורל המדינה ולא נראה שהבחירות הללו, ובייחוד לא סחר הסוסים להרכבת הממשלה אחריהן, עסקו או יעסקו בבעיה האמיתית ממנה נגזרים ענייני שלום או מלחמה.ההתמודדות הזו אינה אומרת אגב הסרת ההתנחלויות כאן ועכשיו. האמריקנים שתפסו את הבלוף הישראלי של התמודדות לכאורה (התנתקות, עמונה, מיגרון וכו') מדברים קודם כל על הקפאת ההתנחלויות כצעד ראשון בדרך להתמודדות האמיתית בתוכנו. זהו הסעיף ראשון בתביעה של ג'ורג' מיטשל, שליחו של אובמה שנבחר בבחירות האמיתיות על גורל מדינת ישראל ואשר נערכו לא כאן ולא עכשיו אלא לפני חודש ובארצות הברית.נגזר עלינו שעד שלא תקום הממשלה שתנהל את ההתמודדות הזו, אזי כל מערכת בחירות תחזור על עצמה: הפלסטינים ינהלו אותה, התיקו הפוליטי יתכוונן לעבר סיבוב דמים נוסף, קטן או גדול - תלוי בעוצמת הפעלת הכוח, ואנחנו נמתין למערכת הבחירות הגורלית האמיתית. להתראות בעוד שנתיים ואלף הרוגים.

יום שלישי, 3 בפברואר 2009

האיש הנכון בזמן הלא נכון



ממשלת המעבר והאופוזציה כמוהן כחבורת ילדים שנוח לה לנגח בציניות את המבוגר האחראי היחיד. ברק צילום : רויטרס
עודכן 06:16 03/02/2009

אהוד ברק נתון ללחצים דמגוגיים נמוכים של בכירי קדימה והליכוד נוכח ההתגרות של ארגוני הטרור בעזה אחרי המבצע הצבאי שם. אבל שר בטחון מכהן אינו יכול להרשות לעצמו מלחמת בחירות והמציאות בשטח אינה מצדיקה כעת עוד מבצע צבאי. רן אדליסט מאמין שברק הוא היחיד בממשלה היוצאת שבלית ברירה ישאר נאמן לתפקידו גם במחיר של פגיעה במפלגתו
נשים, ילדים, גברים, זקנים וחיילים נהרגים עקב שיקולים של בחירות, מנדטים ובסופו של דבר גם אינטרסים אישיים וכלכליים. לא נעים, כן נורא. אבל זהו טיבו הציני והאכזרי של הטבע האנושי והעולם שבו אנחנו חיים. קחו למשל את אירועי עזה האחרונים. לחמאס היה דחוף להוריד עוד כמה מטחי רקטות כחלק מדוקטרינת הלוחמה שלהם. עד עכשיו, טפו טפו הקש בעץ, לא נהרג איש בישראל אחרי המבצע בעזה והחל אותו בעבוע תת קרקעי במערכות הפוליטיות והביטחוניות שאמור לייצר את התגובה הנכונה. מה שאנחנו רואים זה רק את בועיות האוויר הצפות מעלה עקב מערבולות המעמקים, אבל לא צריך להיות חבר בקבינט כדי לדעת מה קורה שם.


האם לבני היתה מתלהמת לולא היתה יודעת שיש שר בטחון אחראי? או אם היא היתה במקומו? צילום : רויטרס ראשית כי חיים רמון מ"קדימה" אץ החוצה להצהיר כי שר הבטחון אהוד ברק לא מחזיר מנה אחת אפיים ובכך הוא צד שתי ציפורים במכה אחת. גם התחשבן עם ברק שנוא נפשו ברמה האישית וגם הוכיח למצביעים שקדימה רוצה להכניס לחמאס באבי אביו ורק ברק (עבודה) מונע זאת. אחריו מצהיר ראש הממשלה, גם הוא מקדימה, כי הורה לצה"ל לנקוט בכל הצעדים הדרושים להכות בחמאס באורח "בלתי מידתי" ורק שר הביטחון וגו'. אולמרט צד שלוש ציפורים במכה אחת: גם הוכיח שקדימה מובילה קו תקיף, גם שהוא יוצא מן החיים הפוליטיים כמנהיג צבאי קשוח, וגם מכניס קטנה לברק (האחראי על הדחתו) שאמור לסור לפקודת ראש הממשלה והוא אינו נענה. ציפי לבני (קדימה) מוסיפה את חלקה בטענה נגד ברק (עבודה) כי "שר הביטחון מקדם הסדר שנותן לגיטימציה לטרור". הליכוד אומר שאצלו היו יורדים עכשיו על חמאס כך שכל צרותינו היו מתנדפות ביחד עם הנהגתו. יו"ר ש"ס אלי ישי קורא להרוס מאה בתים על כל ירי של חמאס.

שר הבטחון צריך להתמודד כמעט לבדו עם המציאות כפי שהיא ולהחליט על רמת התגובה של צה"ל מול הירי הנמשך של חמאס. זה כמובן עשוי לדפוק אותו ביום הבוחר
כך שנשארנו עם שר בטחון אומלל שצריך להתמודד עם המציאות כפי שהיא ולהחליט על רמת התגובה של צה"ל מול הירי הנמשך של חמאס. ברק אמר אתמול כי "למרות הימשכות הירי מן הרצועה אין כוונה לצאת למבצע גדול". זה כמובן עשוי לדפוק אותו ביום הבוחר, אבל מחייב הסבר טכני מדוע הוא אומר מה שהוא אומר: כל תגובה צבאית כיום מותנית במודיעין איכותי זמין ואמין. התגובה לירי האחרון היתה הפצצת בית ריק (מטה הביטחון של חמאס) וגם זאת לאחר שהתושבים הוזהרו טלפונית. מכאן ברור שאין לצה"ל מידע של ממש על מטרה חמאסית ראויה. פרסומים שבצבצו על קטטה רבתי בין אמ"ן לשב"כ על הפקרת עשרות סוכנים בתוך הרצועה תוך כדי מבצע מסבירים מדוע אין (כרגע, זה יכול להשתנות מרגע לרגע) מידע שעשוי להוביל לתגובה נקודתית משמעותית. אם ניקח בחשבון את המהלכים הננקטים כיום בכמה מדינות במגמה לתבוע קציני צה"ל ומקבלי החלטות על חלקם בפשעי מלחמה, נבין מדוע שר הבטחון נמנע מ"תגובה בלתי מידתית" כדרישת רה"מ, גם במחיר של פגיעה בבחירות. הערכות מצב בצד המצרי של המתרס מדברות על כך שיש סיכוי לתהדייה שתחל בסוף שבוע ועשויה להוביל לדיאלוג חמאס-אש"פ-ישראל שיניב רגיעה העשויה להביא להמשך התהליך המדיני. אלא שכל זה עשוי לעלות בעשן שיעלה מפגיעת אותה רקטה מיתולוגית (שלא נפלה עדיין למזלנו) רבת נפגעים. או אז יעופו הצידה שיקולים של אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח ואת רמת הפעילות של צה"ל יכתיבו שיקולי בחירות וזה המקום לחזור לפתיחה: לא נעים, כן נורא. אבל זהו טיבו הציני והאכזרי של הטבע האנושי והעולם שבו אנחנו חיים.

יום שלישי, 27 בינואר 2009

הפצצה המתקתקת של אובמה



נראה שהאמריקנים הולכים על כל הקופה. השליח ג`ורג` מיטשל זוכה לתשואות מהנשיא וממזכירת המדינה צילום : Reuters
עודכן 00:09 27/01/2009

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הצביע כבר בשבוע הראשון של כהונתו על הסכסוך הישראלי-ערבי כעל מטרה ממוקדת במדיניות החוץ שלו. השבוע כבר מגיע אלינו שליחו המיוחד. רן אדליסט מנתח את מדיניות הממשל האמריקני באזורנו דרך כל אנשי הנשיא. מה אפשר ללמוד על האפשרות שראש הממשלה שיסע במארס לבית הלבן יהיה נתניהו? לבבות לא יופרחו שם
ג'ורג' מיטשל, שליחו של נשיא ארה"ב אובמה מגיע השבוע לאזורנו. המתנחלים עושים קולות של חרדה ומחאה, נציגיהם מביבי ועד ליברמן שומרים על איפוק, אבל נראה שהאמריקנים הולכים על כל הקופה. כלומר "לחץ על כל המגרש" בייחוד במגרשים של הגדה המערבית. זה לא יהיה פשוט כיוון שזה תלוי ביכולת של הפלסטינים לייצר עמדה משותפת חמאס-פתח הדומה ליכולת שלנו לגשר על התהום הפעורה בין הימין לשמאל. אצלנו לפחות לא יורים זה בזה אבל לך תדע מה יקרה כאשר נגיע לשעת האמת...


ג'ורג' מיטשל. כבר המליץ על הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות צילום : Reuters הסימנים ללחץ הם ברורים. כאשר נשיא אמריקני דורש פתיחת מעברים המשמשים בידי ישראל ווסת לחץ בעודם סגורים והוא עושה זאת במקביל לדרישת החמאס לפתוח אותם, יש בכך כדי לזהות את המשך דרכו. האיתות הבא יהיה בפגישת רה"מ (כנראה ביבי) עם אובמה בבית הלבן. כלפי חוץ יהיו חיוכי ירח דבש, מאחורי הקלעים יעופו הקליעים. שני הנושאים המרכזיים בהם ידונו השניים יהיו הנסיגה מן הגדה (קוראים לזה "התהליך המדיני") והגרעין. בראשון ילך אובמה על האצת קצב הנסיגה, כלומר הסרת התנחלויות בלוח זמנים. איך אני יודע? זה ממש קל. כל הצוותים המזרח-תיכוניים של ארצות הברית המצדדים בכך נמצאים סביבו. דן קרצר, דניס רוס, מרטין אינדיק, ג'יימס סטיינברג, דן שפירו. הבעיה היא שכולם יהודים אבל האיש המרכזי הוא אותו ג'ורג' מיטשל, גוי קשיש שכבר המליץ (כשהיה שליחו של קלינטון) על הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, כולל ריבוי טבעי כחלק מתכנית הייבוש שנועדה להסיר אותן בהדרגתיות (ממשל בוש התעלם מן הדו"ח הזה). מרכיב לחץ נוסף הוא ראש המועצה לביטחון לאומי הגנרל ג'יימס ג'ונס. הבחור הזה ג'ונס הסתובב כאן לפני שנה ונפנף אצבע מאשימה לעבר מדיניות ההתנחלות של ממשלות שרון-אולמרט-ברק.


כלפי חוץ יהיו חיוכי ירח דבש, מאחורי הקלעים יעופו הקליעים. נתניהו ואובמה צילום : Reuters הנושא השני בשיחת רה"מ עם הנשיא הוא הפוטנציאל הגרעיני הישראלי. הנוסחה כיום היא "KEEP THE PLUTONIUM" או "אמנת ההקפאה", כלומר מה שיש יש אבל אל תייצרו עוד. יש להניח שביקורו האחרון של אולמרט אצל בוש נועד להבטיח, בין השאר, שהנשיא היוצא יעביר לנשיא החדש את הנוסחה המ(ו)נצחת מאז ימי הסכם העמימות בין גולדה מאיר וריצ'ארד ניקסון ב- 1969. גולדה הבטיחה אז שישראל לא תערוך ניסוי גרעיני וישראל לא תכריז על כך שיש לה פצצה. ארה"ב שחררה את ישראל מחתימה על האמנה לתפוצת נשק גרעיני. בתמורה התחייבה ישראל להיות השוטר הגרעיני החמוש של ארה"ב שיבטיח במזה"ת את זרם הנפט מגרורותיה איראן, סעודיה והמפרציות, מול בריה"מ וגרורותיה מצרים וסוריה. וכמובן, הפוטנציאל הזה אפשר לנו בעבר לחיות בשקט מול האיום הערבי כאשר היכולת הקונוונציונאלית שלנו לא עמדה מול היכולות של מדינות ערב סביבנו. כיום אנחנו המדינה החזקה באזור, כפי ששרון וברק חזרו ואמרו והם צודקים. אובמה, שרואה עצמו מנהיג עולם חדש עם סדר יום חדש, עשוי להציע מסלול גרעיני חדש. אין מדובר כמובן בהשלכת הפוטנציאל הגרעיני לים, אלא בהסדר שיאפשר למרבית מדינות ערב ללחוץ מצידן הן על אש"פ, סוריה וחמאס להתגמש בניהול המשא ומתן, ולארצות הברית להגביר את הלחץ על איראן. הפירוש המעשי של מדיניות אובמה הוא שנחדל לעסוק בעימות עם הפלסטינים ונתחיל לעסוק בעימות האמיתי: בינינו. תהום פעורה בין שני חלקי החברה הישראלית וכמו שזה נראה עכשיו העסק הזה לא יסתדר עד שצד אחד יגבר, רצוי בלי לגשר על פני התהום הזו בגוויות.

יום שלישי, 20 בינואר 2009

עזה כמנוף לחץ מדיני

זה היה סינדול בינלאומי של הממשלה שתקום אחרי הבחירות, בברכת הממשלה היוצאת. מנהיגי אירופה אצל אולמרט צילום : רויטרס
עודכן 02:20 20/01/2009
כיצד מצאו עצמם מנהיגי המעצמות הגדולות של אירופה בבית ראש הממשלה בירושלים יממה בלבד אחרי נצירת צה"ל את האש בעזה? רן אדליסט טוען שגם נתניהו מבין היטב כי הקהילה הבינ"ל מאסה בסכסוך הישראלי-פלסטיני ורוצה למנף את מלחמת עזה ואת הממשלה היוצאת ללחץ מתון ורציף על ישראל לקדם את המו"מ המדיני. בתמורה הם יאמרו לנו כל שנרצה לשמוע
כאשר יתפזר מסך העשן התקשורתי והמנטלי שאפף את אזרחי המדינה במהלך המלחמה של תושבי עזה ויישובי הנגב (מבחינת צה"ל זה היה תרגיל אוגדתי בסיוע אווירי) – או אז יסתבר שכמו תמיד מדינת ישראל הכניסה את עצמה למילכוד. הפעם לשם שינוי המילכוד הזה עשוי להניב לחץ בינלאומי שיכריח אותנו לסגת. לא רק מעזה אלא גם מהגדה. סימנים ראשונים צצו כבר השבוע, כאשר חוסני מובראכ ומנהיגי אירופה בהשראת ברק אובמה, לחצו על נסיגת צה"ל מן הרצועה.


גם אם ציר פילדלפי יהיה סתום בלחץ אבל תימשך המוטיבציה להפעלת טרור תימצא הדרך להבריח אמל"ח צילום : רויטרס נא לא להתרשם מאוירת הניצחון בתקשורת או מגינוני הידידות של מנהיגי אירופה באותה מסיבת העיתונאים עם רה"מ אולמרט. סרקוזי, בראון, מרקל וברלוסקוני הגיעו לכאן כדי ללחוץ על אולמרט, ברק ולבני שמצידם קיבלו את הלחץ הזה בברכה. זה היה סינדול בינלאומי של הממשלה שתקום אחרי הבחירות, בברכת הממשלה היוצאת. כל מנהיג שנאם שלשום בערב בחצר מעון ראש הממשלה חזר והדגיש כי הדרך לפתרון האמיתי עוברת במתווה שתי מדינות לשני עמים, כלומר הסרת ההתנחלויות. על פי הפרצוף החמוץ של ביבי נתניהו שישב בשורה הראשונה אפילו הוא הבין שאם הוא מרכיב ממשלה שמתכוונת למה ששותפיו אומרים, אזי אין לו מה לחפש בשום פינה בעולם – אפילו לא במיקרונזיה.יש לישראל אינטרס לאומי אמיתי להכות את חמאס ולהסיר מגבולנו גרורה איראנית. הבעיה היא אם עושים את זה עם מקל, גזר, או שילוב מתוחכם. הממשלה הזו, בלחץ הרקטות, בחרה רק במקל. היא הסתייעה בגיבוי בינלאומי כדי לפרוץ וסיימה בלחץ בינלאומי כדי לסגת. קשה לתפוס עד כמה מטומטמים יכולים להיות פוליטיקאים ואנשי תקשורת כשהם מאמינים כי העולם "תומך בנו". העולם אכן הסכים שנעשה שימוש במקל משום שה"עולם" לא אוהב את חמאס. אבל הוא גם לא אוהב הרג אזרחים מעבר ליכולת הקיבול של הנאורות המערבית וליכולת הספיגה של המשטרים הערבים. כשזה קרה הגיב העולם בגינוי תוך התנעת התהליך המדיני כך שבסיכומו של יום יתכן בהחלט שמהעז(ה) הזה עוד יצא מתוק.

אז מה עושים כדי להחליק את הנסיגה ולהרגיע בינתיים את היהודים? מספרים להם סיפורי מעשיות על חיזוק ההרתעה ועל החלטות בינלאומיות למניעת הברחות בציר פילדלפי. מדובר בקשקוש. אבל מה? העיקר שניצחנו
אז מה עושים כדי להחליק את הנסיגה ולהרגיע בינתיים את היהודים? מספרים להם סיפורי מעשיות על חיזוק ההרתעה ועל החלטות בינלאומיות למניעת הברחות בציר פילדלפי. מדובר בקשקוש כמו החלטות על מניעת הברחות סמים למדינת ישראל. גם אם ציר פילדלפי יהיה סתום בלחץ, אבל תימשך המוטיבציה להפעלת טרור (עקב עצירת התהליך המדיני למשל), תימצא הדרך להבריח אמל"ח מן הים או האוויר או מתחת לאדמה לארגוני הטרור ברצועת עזה. ואם זה לא ילך ישוגרו פיגועי התאבדות או כל תעלול קטלני אחר. אבל מה? העיקר שניצחנו. כך בכל אופן טוען דובר צה"ל. דובר חמאס טוען גם הוא לניצחון ויש כמה נקודות שבהחלט תומכות בטענה הזו שלו. בזירה הבינערבית הם כיום הקדושים הלוחמים והמעונים. בזירה הבינלאומית הם קיבלו סוג של הכרה. בהמשך, כאשר עזה תיבנה מחדש, עדיין בכוחו של חמאס לתבוע את הקרדיט על כך שלא לדבר על פתיחת המעברים, תהלוכת ניצחון לעבר כיכר פלסטין ועסקת חילופי שבויים שתעניק להם סוג של תמונת ניצחון מאוחרת. ההזיות של הערביסטים שלנו על כך שאזרחי עזה ידחו בבחירות אפריל את שלטון חמאס דומות להדאיג להזיות שהיו להם במלחמת לבנון 2. אז הם ניבאו שאזרחי לבנון ידחו את חיזבאללה לאחר ההפצצות בלבנון. כיום חיזבאללה מתמודד על הנהגת לבנון כולה וחמאס מתמודד על הנהגת פלסטין כולה. הסיכויים? אם זה היה תלוי רק בישראל אנחנו בדרך למבצע דומה גם בגדה. למזלנו מגיע נשיא חדש בבית הלבן ועל זה נאמר: תלחץ חבר.